עברית
ההרצאה עוסקת ביחסים בין ישראל לדרוזים ברמת הגולן בתקופה שבין מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים. בתקופה זו גובשה המדיניות הישראלית כלפי תושבי ארבעת הכפרים הדרוזיים בגולן - מיעוט שנותק ממולדתו הסורית והוכפף לשלטונות הישראליים. נוסף על ההתמקדות בהיבטים העיקריים של המדיניות הישראלית, אעסוק בעמדות הקהילה הדרוזית בגולן ומנהיגיה ביחס למדינת ישראל נוכח המדיניות שנקטה כלפיהם.
ההרצאה עוסקת ביחסים בין ישראל לדרוזים ברמת הגולן בתקופה שבין מלחמת יום הכיפורים והחלת החוק הישראלי על הגולן. על אף הטלטלות המדיניות והביטחוניות שפקדו את האזור במלחמת יום הכיפורים ובעקבותיה, מראשיתה של תקופה זו ישראל פעלה להגברת מעורבותה בכפרי הדרוזים בגולן תוך חתירה לסיפוח הדרגתי וסמוי של הכפרים ואוכלוסייתם לישראל. מדיניות זו נעשתה מוצהרת וגלויה בשנים 1982-1980, כאשר הממשלה והכנסת נקטו צעדים שקבעו רשמית כי הגולן ותושביו הדרוזים הם חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל. לאור זאת ובשל התנגדותם של תושבי הכפרים הדרוזיים לעקרונות נוספים במדיניות שננקטה כלפיהם הלך והתלקח עימות בין הצדדים. קונפליקט זה הגיע לשיאו במחצית הראשונה של 1982, כאשר החלת החוק הישראלי על הגולן עוררה מחאה המונית בקרב תושבי הרמה הדרוזים. החרפת העימות באה לידי ביטוי בשביתה כללית של דרוזי הרמה, בהטלת סגר צבאי על ארבעת הכפרים ובחלוקת תעודות זהות ישראליות בכפייה על ידי צה"ל.
